מסורתית, ציורים בצבעי מים הם קטנים. יחד עם גודל הדף גדל פוטנציאל הסתבכות, ולפעמים בדברים שאינם ענייני רישום, ציור או קומפוזיציה. הנייר הגדול יכול פתאום לקבל גלים, ולשמור אותו ישר זה פשוט קשה מאוד. נייר של צבעי המים לא מגיע בגליונות גדולים מספיק בשביל העבודה שאנחנו רוצות לבצע, וצריך לקנות גליל יקר ומחייב. ציורים גדולים מצריכים מברשות גדולות ומשטחי עבודה רחבים יותר, הרבה יותר צבע ופתרונות איך לערבב אותו בכמויות שיספיקו. הרוב פשוט נמנעים מעבודות גדולות על נייר, בין כה וכה אין איפה לאכסן את זה, ואף אחד לא ייקנה עבודת נייר ענקית. גם אם יש חלום לצייר ציור גדול, אותו חלום יישאר במגירה השמורה לציורים שאפתניים, ובמציאות נחזור אל הגודל הנוח שהוא מתחת ל-40 על 30, עדיף אפילו 30X21 המוכר לכולם כדף מדפסת. יש בשבילו שמרדפים, ויש בשבילו תיקיות דפדוף נוחות. רוב האיורים שלי הם בגודל הזה, חלק בגודל הכפול ממנו 42X30.
צרכן האמנות פוגש את הספור הזה מכיוון אחר: יש צורך בפיס לסלון לתלות מעל הספה. הוא מחפש ומחפש ולא מוצא ציורים גדולים, ובטח לא בצבעי מים. החיפוש יכול להיות מעייף ומבלבל, ולעתים מסתיים בסוף בהדפסת תמונה מאיזה טיול, או השארת הקיר ריק במשך שנים בתקווה שהציור הנכון יימצא דרכו אל אותו קיר.
חברה יקרה חוותה מסע דומה בסוף שיפוץ ארוך. שנים עמד הקיר ריק ואז היא הגיעה אליי והזמינה ציור, ולא סתם ציור אלא שדה של כלניות. כל כך רציתי לעבוד על שדה כלניות ורק תירוץ לא היה לי לדחות את העבודה המסחרית ולפנות זמן למחקר כזה.
תחילה ניסיתי להתחמק מהגודל. "אולי נסתפק ב 50X70?" הצעתי לה. בניתי הדמיה של גודל הציור אחרי מסגור עם אותו קיר מיועד.
טיפ: אם יש אפשרות להכין הדמיה של הגודל על הקיר האמיתי שבבית הלקוחה עשו זאת, תמיד! גודל הוא דבר שקשה לדמיין אותו. מסגור ופספרטו תופסים מקום גם הם, חשוב שתהיה הבנה מלאה של גודל הציור התלוי.
בדקנו גם אפשרות של די-תיכון (שני ציורים שתלויים יחד זה לצד זה, תופסים שטח יותר גדול אבל כל אחד מהם הוא נייר בחצי גודל), וזה פחות הסתדר בחלל. לא היינו מרוצות מהרעיון הזה. כשבניתי את ההדמיה של 100X70 הבנו שזה הגודל שצריך, וביררתי איך מוציאים דבר כזה לפועל. פה התקבלה ההחלטה לקפוץ למים העמוקים.
ציור בגודל 100 על 70 ס"מ הוא לא משהו שפשוט מתחילים לצייר. כדאי להתאפס על הרעיון בגודל קטן יותר. להתחיל ממש מטאמבנייל ולעלות בגודל לסקיצה מלאה בצבע. זה מאפשר גם להתמודד עם הרעיונות השונים שבאים, וגם עם התווספות הפרטים וההתחברות ביניהם ככל שיש יותר מקום על הנייר. ציור גדול זה לא "אותו דבר רק בגדול יותר", הוא מביא מידע חדש עם כל עלייה.
רבים נוטים לעשות סקיצת קומפוזיציה בעפרון, ואני העדפתי את הנושא הזה לעשות ישר בצבע. נוף הוא נושא מופשט ובעל קווים זורמים מלכתחילה, והכלניות הן חגיגה רוויה של צבע. הסיפור הצבעוני מאוד דומיננטי, היה חשוב להראות אותו ישר על ההתחלה ולהחליט מה הוא יהיה.
הנה ארבע הסקיצות, כולן נכנסו בדף A3 אחד. כל אחת בערך 21X15.
שלחתי אותן בנפרד בשביל שאפשר יהיה להתרשם מהן לבדן.
מקור ההשראה של הסקיצות היה יער שוקדה. מרבדי כלניות שנזרעו אי-אז בשנות השבעים חוזרים ופורחים בעוז בערך בפברואר. כל שנה נערך באותו חודש פסטיבל דרום אדום, ואלפי מבקרים באים לחזות בכלניות האלה בפיקניק פולחני: בתרונות רוחמה, שמורת פורה, יער שוקדה, יער בארי ואתרים נוספים. גם אנחנו, כמעט כל שנה מהרגע שגילינו את המקומות האלה. הכלנית פורחת מאוד יפה ברוב ישראל, אבל המרבדים האלה ייחודיים לדרום שבדרך כלל לא מספק ארועי פריחה. פסטיבל דרום אדום לא התקיים בשנת 2024, ואל הכלניות אנחנו מתגעגעים מאוד. המלחמה הנוכחית והארועים האיומים שפתחו אותה נתנו משמעות חדשה וכואבת לאותן כלניות של הדרום.
למרות הרגשות בסוערים קצת לגבי הכלניות, יצאו ארבע סקיצות שונות מאוד, מתוכן נבחרה אחת.
ואז הלקוחה ביקשה להוסיף דמויות במרחק.
נוספו דמויות מרומזות. יכולת איור דיגיטלי זה צ'ופר נפלא לאמנית המדיה המסורתית. אפשר לבדוק דברים מאוד בקלות, לשנות, לתקן ולהתברבר כמה שרוצים. ישר נהיה ברור שהתאגר הגדול בתרגים הציור הזה לציור גדול יותר יהיה לשמור על חיבור הגיוני של הדמויות לציור כולו. בדרך כלל חוקי הפרספקטיבה בציור מנחים אותנו לפרט במישורים הקרובים ולשמור על שטיחות, קרירות ובהירות במישורים האחוריים. אבל פה מוקד הציור, גם אם לא הנושא שלו, יימצא רחוק מאיתנו.
הגיע הזמן לבדוק איך כל זה יעבוד בתור קומפוזיציה אחת על חתיכת נייר "אמיתית": חתיכה מאותו נייר שעליו תהיה העבודה הגדולה. במקרה פה זה Arches 300g Grain fin כבישה קרה. בחירה מאוד פופולרית בקרב אמני צבעי מים, נייר חזק עם ביצועים מעולים של ספיגת מים ויכולת הרטבה חוזרת. נועל את הצבע מאוד יפה בפנים בין שכבה לשכבה (לטוב ולרע). הנייר ידוע לשמצה בכך שהוא סופג את הצבע פנימה, מה שמקשה להעריך כמה רווי צבע צריך להיות. הפער בין הצבע המונח על הנייר למה שרואים אחרי ייבוש יכול להיות מבאס, אז זה נייר שצריך להתרגל אליו.
טיפ: בצעו לפחות סקיצה אחת על הנייר האמיתי שתעבדו עליו בעבודה גדולה. ככה תהיו מופתעים פחות מביצועי הצבע על נייר גדול.
נוצרות שתי סקיצות, ורק אחת מהן אני הראיתי ללקוחה. בכוונה אני אומרת "לקוחה" פה ולא "חברה", את החברות שלנו אנחנו מבלבלות אם צריך, חופרות ומתלבטות איתן, אבל את הלקוחות שלנו אנחנו מובילות בבטחון אל הפתרון הנכון להן ביותר. רוצה לנחש איזו סקיצה הראיתי ואיזו לא?
גודל הסקיצות פה A3, אלה 42X30 ס"מ, נעשו בצבע מים על נייר Arches, עליו תהיה העבודה הסופית.
אם ניחשת שהסקיצה בצד ימין נבחרה אז צדקת. בשיחות על הסקיצות הקטנות עם הלקוחה, היא בחרה את זו עם האור והאוויר. הסקיצה בצד שמאל, גם אם מעניינת בסילואטה הבהירה שנוצרת על רקע העצים, פחות נאמנה לרעיון הזה.
הסקיצה חושפת את אתגר השילוב של הדמויות ברקע עוד יותר. איך לעשות שיהיו שם, וייתנו לנו משהו חי בציור, ולא יהפכו להיות הנושא המרכזי שלו? איך לחבר את הכתמים הקטנים והמעוצבים האלה לכלניות שזורמות לתוך הנייר כמו איזה ענן של צבע?
שוחחנו על הסקיצה הזו, והלקוחה הביאה לתשומת לבי שהכלב והילדה מאחור צריכים להיות פחות דומיננטיים. עם המחשבה הזו יצאתי להתכונן לציור הסופי.
כמו שציינתי קודם, ניירות סטנדרטיים שהם 100% כותנה לצבעי מים נמכרים בדפים בגודל 76X56 (או קטן מזה, בסקצ'בוקים ובלוקים), וזה גודל לא מספיק לביצוע עבודה בגודל 100X70. בשביל כל דבר גדול יותר מדף נייר צריך גליל. גליל מגיע באורך 9-10 מטר (!) וברוחב 1.3-1.5 מטר (תלוי ביצרן הנייר).
אז אחרי שדאגנו למספיק נייר לכל החיים, איך מיישרים אותו? מזל שהיה לי עם מי להתייעץ.
מסתבר שאפשר למתוח נייר על מסגרת עץ מוכנה, כמו קנבס. צריך מסגרת כזו ואקדח סיכות. מי שהתנסתה יודעת שנייר כותנה מתרחב אחרי שמשרים אותו במים, ובדרך קסם מתיישר חזרה על משטח העבודה. בדיוק התכונה הזו מייצרת את המתיחה הרצויה. אחרי שהרטבתי את הנייר קצת נלחצתי כי הוא לא הרגיש לי מספיק מתוח על המסגרת. מצאתי את עצמי מורידה ומחזירה סיכות ומקללת כמו שודד ים. בסוף הנחתי לו להתייבש מהודק למסגרת. כשבאתי כעבור כמה שעות לבדוק מה שלומו גיליתי שהוא נמתח כמו תוף!
טיפ: נייר כותנה הוא מאוד חזק, הכוח שהוא יפעיל על המסגרת בהתכווצות הוא לא קטן, אז קחו מסגרת איכותית וחזקה לגדלים גדולים. אין צורך במכשיר מיוחד בשביל למתוח את הנייר הרטוב, אקדח סיכות משרדי. עדיין, לא נשכח שהוא עדיין נייר ויכול להקרע או מפעילים כוחות בכיוונים מנוגדים.
טיפ: אם מרטיבים נייר במים זורמים, נדאג שלא יהיה זרם גס על הנייר כי הוא יכול לדחוס את הסיבים ולייצר שקעים בנייר שלא יאפשר עבודה עם צבע אחר כך. עדינות וסבלנות. להרטיב נייר לוקח כמה וכמה דקות טובות ויש לתת לו את כל הדקות האלה להרטבה אחידה והתכווצות אחידה.
התחושה של עבודה על נייר מתוח על מסגרת היא לא פחות ממלכותית. זה מרגיש ממש כמו לעבוד על קנבס במדיה אחרת. לא יהיו גלים בנייר בתהליך. אפילו בשלב הרטוב של העבודה, גם אם הוא מאבד מעט מהמתח באופן זמני, הוא נותן קונטרה ממש טובה. הצבע יעבוד בו בדיוק כמו על משטח ישר, ותהיה תנועה כלפי מטה. חשוב שתהיה אפשרות לסובב אותו על הקן וגם שתהיה אפשרות לקבוע את הזווית.
טיפ: מתחת נייר ואת מתכוונת לעבוד רטוב? התיזי מים מהצד השני של הנייר קודם. יש תמיד גישה לשם מהצד השני של המסגרת.
אחרי ייבוש והמתנה להזדמנות הנכונה לצלול לשלב הרטוב של העבודה, התחלתי לעבוד על הציור הגדול הזה. הנחתי רישום של הדמויות, מהלתי וערבבתי המון צבע בשקעי הפלטה, משתדלת לא לשכוח כמה עבודה רטובה במימדים כאלה היא פיזית מאוד, בהכרח על הרגליים, בהכרח מהירה ו"עם כל הגוף". זו חוויה שאין במימדים הקטנים יותר, גם אם עובדים בעמידה. הנייר מתייבש, והשטח הוא כל כך גדול שלעבוד על כולו כשהוא רטוב זה כמעט בלתי אפשרי.
השטיפה הראשונה הזו עוד לא מייצגת את הציור, אלה נותנת מפה ראשונית להניח עליה את הפרטים. והיא בעיקר שואלת את שאלת השאלות: איך סיפור הדמויות משתלב פה בתוך כל הכתמים האבסטרקטיים האלה.
מפה מתחיל תהליך של איזונים ומו"מ עם הקומפוזיציה. שלב האקשן פיינטינג נגמר ומתחיל השלב שבו בעיקר בוהים בציור. באמת. בוהים 80% מהזמן, ואז מניחים אותו בצד ליום ואז בוהים שוב. מפעם לפעם נוסף כתם צבע.
שאלתי את עצמי מה המסלול, או הטיול, שהעין עושה בציור הזה. אפשר גם לסייג ולאמר שהחוויה של צפיה בציור כזה במסך מאוד שונה מלעמוד מול הגודל הזה במציאות. למשל התוצר הזה פה למעלה יכול להיות מספק בהחלט בפורמט קטן או על מסך. הוא מכיל את האוויר ואת האור האהוב מהסקיצה, ומאוזן בקומפוזיציה, אבל בעמידה מול הציור הוא מרגיש ריק, או לא עשוי מספיק. מתחיל להתגנב הפחד להרוס. זמן הבהיה עולה ל-90%.
כשנוספים במישור הקדמי ירוקים, צמחיה ועלים וגבעולי חלק מהפרחים, מתחיל ויכוח בין החלק הקדמי לאחורי. משתדלת לזכור שהדמויות הן לא הסיפור החשוב פה. מגיע השלב שבו "מורידים" פרטים על ידי הוספה של כתמי צבע ממסכים. למה להוריד פרטים? כי ייתכן שיש יותר מדי מהם. כל כך קל להסחף ולמלא בפרטים מעניינים את השטח הענק הזה. גם כתמים שקודם היו כהים פתאום זורחים מאור, כי צבע וטונאליות הם עניין יחסי.
איזונים אחרונים, בעיקר בחלק התחתון. בשעתיים האלה בעיקר ישבתי במרחק 3 מטרים מהציור, על המרפסת, כשהציור אנכי מולי על הקן.
הגעת עד פה?! תודה רבה על הקריאה והסבלנות!
למדתי כל כך הרבה בתהליך העבודה הזה, ורק נפתח לי התיאבון לעוד ציורים גדולים.
Comments